הנה עברה לה כמעט שנה מהפעם האחרונה שכתבתי. מאז הספקתי ללדת את איתן וכך פתאום הפכנו למשפחה גדולה.
עם הגעתו של הקטן מאזן הכוחות השתנה והם נהיו הרב מה שמצריך אותנו לבנות אסטרטגיה לעתיד הלא כ"כ רחוק כך שלמרות שאנחנו תמיד נהיה מיעוט ולהם יש סיכוי להמשיך ולגדול אנחנו נשארים בשלטון. בכלל להפוך למשפחה עם שלושה ילדים מצריך הערכות חדשה - מקלחות, ארוחת ערב, התארגנות בבוקר לגן, קניות בסופר (ואין סיכוי שאני שוב עושה קניות עם הילדים...),בישולים אבל הכי מורגש זה כשצריך לצאת מהבית או אז כל יציאה היא מבצע צבאי. לכל ילד את הצרכים שלו ואת השטיקים שלו, אם זה הבובה או הבקבוק או המוצץ וכמובן החיתולים (שתי מידות לא להתבלבל). אם נוסעים עם לילה באמצע אז האריזה היא למינימום טיול חצי שנתי לחו"ל. שלושה ילדים כפול שלושה סטים להחלפה + פיג'מות + נעלים + מעילים + סבון,שמפו,מברשת שיניים,משחת שיניים, קרם לגוף,קרם לטוסיק+אקמולי ונראה לי ששכחתי משהו = מזוודה גדולה אחת ואמא עיפה מאד! וזה כמובן בלי מה שאנחנו צריכים. בכלל גיליתי שעכשיו היציאה מהבית היא הרבה יותר מסובכת וצריך לקחת לפחות חצי שעה ספר לפני השעה שרוצים לצאת כי חוץ מהלארוז (גם אם זה רק תיק קטן) ולהלביש מעילים ולנעול נעלים ולקחת שני בקבוקי מים צריך גם להכניס את כולם לאוטו וכמובן שאז נזכרים ששכחנו משהו מאד חשוב (תמיד זה מאד חשוב) בבית.
ויש כמובן את הלילות ,הוווו הימים הטובים שישנו לילות רצופים...כשיש שלושה קטנים כל אחד מתעורר מהסיבה שלו. ירדן צריכה פיפי, אילון איבד את המוצץ ואיתן סתם רעב (וזה סתם מקבץ לדוגמא). וכך עובר לו הלילה עם שינה לסרוגין ויש פעמים ששניים ביחד בוכים וגם כבר קרה ששלושתם ואז אפשר למצוא אצלנו בבית שלושה ילדים מייללים ושני הורים תרוטי עיניים שרוצים לבכות יחד איתם. וכאן נשאלת השאלה למה הם תמיד מתעוררים באותה השעה לא משנה מה היה במשך הלילה, אין להם צורך להשלים את מה שחסר? כי לנו בהחלט יש ויש!!!
ועוד לא דברתי על הקנאה והצורך לתשומת לב, גם בגיל חודשיים וחצי. הם לומדים מהר מאד את חוקי הג'ונגל המשפחתי.
בקיצור המון חוויות והמון התנסויות שבודאי אכתוב עליהם בהמשך. אבל הכי חשוב זה שהם ימשיכו להיות כאלה מדהימים.
בלילה כשאני עוברת בינהם ובודקת שהם מכוסים טוב ונותנת לכל אחד עוד נשיקה אחת ללילה טוב אני לא יכולה שלא לחשוב איזה מזל יש לי ולהודות לאלוהים על הברכה. כי עם כול הקושי, האתגר, העייפות הם היצירה המופלאה שלי, הם אלו שהפכו אותי לאמא.
ועד לפעם הבאה נשיקות לכולם
עם הגעתו של הקטן מאזן הכוחות השתנה והם נהיו הרב מה שמצריך אותנו לבנות אסטרטגיה לעתיד הלא כ"כ רחוק כך שלמרות שאנחנו תמיד נהיה מיעוט ולהם יש סיכוי להמשיך ולגדול אנחנו נשארים בשלטון. בכלל להפוך למשפחה עם שלושה ילדים מצריך הערכות חדשה - מקלחות, ארוחת ערב, התארגנות בבוקר לגן, קניות בסופר (ואין סיכוי שאני שוב עושה קניות עם הילדים...),בישולים אבל הכי מורגש זה כשצריך לצאת מהבית או אז כל יציאה היא מבצע צבאי. לכל ילד את הצרכים שלו ואת השטיקים שלו, אם זה הבובה או הבקבוק או המוצץ וכמובן החיתולים (שתי מידות לא להתבלבל). אם נוסעים עם לילה באמצע אז האריזה היא למינימום טיול חצי שנתי לחו"ל. שלושה ילדים כפול שלושה סטים להחלפה + פיג'מות + נעלים + מעילים + סבון,שמפו,מברשת שיניים,משחת שיניים, קרם לגוף,קרם לטוסיק+אקמולי ונראה לי ששכחתי משהו = מזוודה גדולה אחת ואמא עיפה מאד! וזה כמובן בלי מה שאנחנו צריכים. בכלל גיליתי שעכשיו היציאה מהבית היא הרבה יותר מסובכת וצריך לקחת לפחות חצי שעה ספר לפני השעה שרוצים לצאת כי חוץ מהלארוז (גם אם זה רק תיק קטן) ולהלביש מעילים ולנעול נעלים ולקחת שני בקבוקי מים צריך גם להכניס את כולם לאוטו וכמובן שאז נזכרים ששכחנו משהו מאד חשוב (תמיד זה מאד חשוב) בבית.
ויש כמובן את הלילות ,הוווו הימים הטובים שישנו לילות רצופים...כשיש שלושה קטנים כל אחד מתעורר מהסיבה שלו. ירדן צריכה פיפי, אילון איבד את המוצץ ואיתן סתם רעב (וזה סתם מקבץ לדוגמא). וכך עובר לו הלילה עם שינה לסרוגין ויש פעמים ששניים ביחד בוכים וגם כבר קרה ששלושתם ואז אפשר למצוא אצלנו בבית שלושה ילדים מייללים ושני הורים תרוטי עיניים שרוצים לבכות יחד איתם. וכאן נשאלת השאלה למה הם תמיד מתעוררים באותה השעה לא משנה מה היה במשך הלילה, אין להם צורך להשלים את מה שחסר? כי לנו בהחלט יש ויש!!!
ועוד לא דברתי על הקנאה והצורך לתשומת לב, גם בגיל חודשיים וחצי. הם לומדים מהר מאד את חוקי הג'ונגל המשפחתי.
בקיצור המון חוויות והמון התנסויות שבודאי אכתוב עליהם בהמשך. אבל הכי חשוב זה שהם ימשיכו להיות כאלה מדהימים.
בלילה כשאני עוברת בינהם ובודקת שהם מכוסים טוב ונותנת לכל אחד עוד נשיקה אחת ללילה טוב אני לא יכולה שלא לחשוב איזה מזל יש לי ולהודות לאלוהים על הברכה. כי עם כול הקושי, האתגר, העייפות הם היצירה המופלאה שלי, הם אלו שהפכו אותי לאמא.
ועד לפעם הבאה נשיקות לכולם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה